גזר דין בתיק ת"פ 4142-09

הנאשם  ואחרים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן ממנו עולה כי ביום 4.4.09 הגיעה החבורה לפיצריה ברח' פלורנטין תל אביב, בשעת בוקר מוקדמת, כשהם בגילופין.

בין הנאשם 1 לבין עובד בפיצריה התפתח דין ודברים שלאחריו תקיפת המתלונן בידי הנאשם 1 והמשכו בהתנפלות הנאשם 1 יחד עם הנאשם שלפני ונאשמת נוספת, על המתלונן והכאתו, הנאשם 4, יחד עם הנאשם 1 היכו ותקפו את המתלונן בכל חלקי גופו, ובהמשך לכך פצע הנאשם 1 את המתלונן באמצעות חפץ חד והמתלונן סבל, בין היתר, גם מחבלה בגבו כתוצאה מאותה תקיפה.

תחילה כפרו כל הנאשמים ובכללם הנאשם 4 באשמתם והחלו להישמע עדויות המתלונן וחברו, אך בשל בעיות ראייתיות שנתגלעו במהלך העדויות הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעקבותיו תוקן כתב האישום והנאשמים הורשעו בו כאמור.

ראשון נגזר דינו של הנאשם 2 אשר יוחסה לו עבירה של סיוע על דרך של נוכחות בלבד ומכח הסדר בין הצדדים הוסכם כי יושתו עליו מאסר בן שני חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, תוך ציון חומרת המעשה מחד, וחלקו המינורי של הנאשם 2 באירוע, וכן העובדה שעל אף העבר הפלילי המכביד שלו, שינה זה את דרכו מקצה לקצה.

הטיעון לעונש בעניינם של שאר הנאשמים נדחה לצורך הוצאת תסקירי שירות מבחן. תסקיר ראשון שהוגש בעניינו העלה כי הנאשם, שהוגדר כבעל אורח חיים בלתי יציב המלווה בקשרים חברתיים בעיתיים, החל לגלות מודעות למצבו, מצוקה ונזקקות לסיוע טיפולי. תסקיר שני העלה כי הנאשם מודע להתמכרותו לכדורים פסיכיאטריים ותחליפי סם, מתקשה לתת אמון בגורמי טיפול ולשתף, אך נמצא בשלבים ראשוניים של תהליכי טיפול ובדיקה עצמית. תסקיר שלישי העלה כי הנאשם משתתף בקביעות בקבוצה טיפולית, בדיקות השתן שנתן הצביעו על נקיונו מסמים והוא מגלה מחויבות גבוהה להליך הגמילה.

תסקיר אחרון העלה כי הנאשם שוחרר ממעצר בית מוחלט בו שהה למעלה משנתיים, פתח עסק זעיר, עבר להתגורר בשכונה אחרת בחולון על מנת להתרחק מהשפעה חברתית שלילית, יצר קשר טיפולי משמעותי ביחידה לטיפול בהתמכרויות, אף שבטיפול הקבוצתי באותה יחידה התקשה בנוכחותו הרגשית. הנאשם החל תהליך טיפולי בסובוטקס, אף בו חדל להשתמש, בדיקות שתן שערך העלו כי הוא נקי מסמי רחוב.

לסיכום התרשם שרות המבחן מהדרך המשמעותית בהליך הגמילה שעבר הנאשם, מצא כי הוא מסוגל להתמיד בניקיונו מסמים  והרחיב את הקשר הטיפולי החיובי ואת תוצאותיו גם לשאר מישורי חייו.

שרות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה, ובתסקירים קודמים המליץ - על מנת לאפשר זאת, ובאם יוטל על הנאשם עונש מאסר, כי עונש זה ירוצה בעבודות שרות.

הנאשם צירף והורשע בכתב אישום נוסף ובו שתי עבירות תקיפה של עובד ציבור, עבירת איומים ושתי עבירות של הפרעה לעובד ציבור. מכתב האישום עולה כי בשנת 2007 ובשנת 2008 ניסו פקחים עירוניים להחרים סחורה שמכר הנאשם, ובתגובה זרק הנאשם על אחד מהם ארגז ופגע בידו ובאירוע השני דחף את הפקח וגרם לנפילתו.

גיליון המרשם הפלילי של הנאשם מעלה כי לנאשם 4 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2007, בעבירת סמים, וקדמו לה הרשעות בעבירות רכוש וסמים, לרבות שוד מזוין מבית משפט לנוער בשנת 1999.

המוצא בכל דיון בשאלת העונש הינו בחומרת העבירה. אכן, הנאשם 4 לא היה המרכזי באלימות שהופגנה כלפי המתלונן, וחלקו פחות מזה של הנאשם 1. יחד עם זאת החבורה הגיעה למקום יחדיו, היחיד שלא עשה דבר ומכח נוכחותו בלבד "זכה" בעונש של שני חודשי מאסר, היה הנאשם 2, בעלה של הנאשמת 3, כל היתר השתתפו במידות כאלה ואחרות בעבירה שבוצעה, ניתן להבחין ביניהם במובן זה שחלקו של נאשם 1 היה החריף ביותר, הוא אף היה זה שהחל בארוע וגם ביצע את העבירה החמורה ביותר במסגרתו, אך לגבי הנאשמים 3 ו-4, השתתפותם בארוע היתה אקטיבית והחומרה שבמעשי הביריונות תחת השפעת אלכוהול, אשר עשו הנאשמים 1, 3 ו-4 במתלונן, אינה יכולה להישאר מהפה ולחוץ בלבד.

בית המשפט אינו יכול לתת משקל בכורה ואף אינו אמור לעשות כן, לשיקומו של נאשם, בתנאים המתוארים לעיל, עמדתה של התביעה למאסר בפועל אינה עמדה מופרכת כלל וכלל.

מנגד, כפי שטען בצדק הסניגור, קיים אינטרס ציבורי בעל עוצמה משלו בתמיכה בהמשך שיקומו של הנאשם 4, לבל ישוב זה ויעיק במעשיו על החברה, על בית המשפט ליתן את ההכרה הדרושה בדרך המשמעותית שעבר הנאשם 4 במהלך השנתיים האחרונות ולחזקו בדרכו החדשה. לא נעלם מעיני בית המשפט רוחב היריעה של השיקום, התפרשותו על כל מישורי חייו של הנאשם והצפי המוגבר להתממשותו לאורך זמן לאור כל אלה.

ואולם, כאשר בית המשפט שוקל את הדברים משקלה של העבירה גבוה יותר ממשקל השיקום, עתירת הסניגור להסתפק בענישה צופה פני עתיד אינה עונה על חלוקה מאוזנת של המשקל בין השיקולים השונים, מתעלמת לחלוטין משיקולים של הרתעה ציבורית, שלא לדבר על שיקולים של שיוויון בענישה - כל נאשם וחלקו - בהתחשב בענישה שנענשו בה שאר הנאשמים.

בית המשפט יקח בחשבון גם את העובדה שהנאשם שהה במעצר בית מוחלט כמעט 30 חודשים, אף שבשלב מסוים הותרה יציאתו לעבודה אלא שמקום העבודה נסגר תוך זמן קצר.

לאחר ששקלתי את כל אלה, ובהם העונשים שהוטלו על שאר המעורבים באירוע, על פי נסיבותיהם וחלקם בו,  חלקו של הנאשם בארוע, העבירות הנוספות שהנאשם הורשע בביצוען, שיוויתי לנגד עיני את נתוניו של הנאשם, העבר המכביד יחסית שלו ומהלך השיקום המשמעותי שהוא עובר כיום, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         מאסר למשך 6 חודשים, ללא ניכוי ימי מעצר. ובהתאם להוראות סעיף 51 ב (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מורה כי  הנאשם ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות, כמפורט  בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

הנאשם יבצע את עבודות השירות ב"המשקם" - 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום.

תחילת בצוע עבודות השירות ביום 13.5.12